פרק ז / ההשלכות הנורמטיביות של המסורת האוטונומית והאתוס של ההלכה ההכרה האנושית האוטונומית באה לידי ביטוי בספרות ההלכה בדרכים מגוונות . ראשית , קיימות נורמות מסוימות שמקורן הבלעדי הוא שיקול הדעת הרציונלי , חלק גדול מהנורמות שמקורן ב'סברא' שייכות לתחום זה . 2 ר' צבי הירש חיות ( המהר"ץ חיות ) כתב על הסברא כך : עוד יש לנו הרבה ענינים בתורה שבעל פה , אשר לא אלינו באחד מאלו אופנים [ שמהם מסיקים הלכות ... [ רק דרך סברא משקול הדעת , וכחן של הלכות אלו גם כן דין תורה ממש להם , כמו דאמרינן ' ... אי בעית אימא סברא , ואי בעי אימא קרא' - ] אם תרצה למד את הדין מסברא ואם תרצה תלמד אותו מפסוק , [ ראינו דקרא וסברא שניהם שקולים הם , דדברים הנטבעים בשכל האנושי ובהקש הדעת , שרם בדרכי הלמד והמתלמד ( מבוא התלמוד , עמ' רצא . ( מתוך תפיסה זו היו מחכמי ההלכה שהסיקו : "בדבר אשר הסברא מחייבת 3 אין אנו אומרים 'אץ למדים מקודם מתן תורה . "' שנית , שיקולי המשפט הטבעי מתפקדים בדרכים שונות בפרשנות של 4 נורמות קיימות , וכך למשל ר' אברהם בן הרמב"ם באחת מתשובותיו מפרש את דינא דבר מצרא בהתאם לשיקולי המוסר . להלן נעסוק בדין...
אל הספר