החינוך היהודי עודד מגמות דמוקרטיות מאז גלות בבל , מסוף האלף הראשון לפני הספירה , פותחה שיטת הלימוד של עיון תוך דיון ביקורתי בטקסטים , במסלולי לימוד מתמיד שאין להם סוף . הלימוד לשמו מעשיר את חיי הרוח של הלומדים בשני מובנים : [ 1 ] התוודעות הלומד למקורות תרבותו , ללשונותיה העתיקות ומורשתה ההיסטורית , באמצעות היצירות המייצגות אותה . [ 2 ] טיפוח האישיות הריבונית , תוך פיתוח ועידוד החוש הביקורתי והנכונות להעמיד בסימן שאלה את כל המוסכמות . שיטות הלימוד המקובלות ביהדות עודדו את השאלה , ההפרכה וההשוואה בין פרשנויות שונות . הקניית מספר שפות לועזיות מגיל ילדות , פיתחה בקרב חניכי אסכולה זו את המחשבה ואת הדיון הביקורתי , את כושר ההפרכה וההנמקה , ואת השימוש בהשוואה בין דעות ופרשנויות שונות ומנוגדות . העיון והדיון כדרך לאמת , הם מהגורמים שקידמו את הדמוקרטיה כשיטה הדומיננטית ביהדות זמננו . העיקרון של אחרי רבים להטות תקף גם הוא לדעת רוב היהודים בישראל וגם לדעת אלה החיים בארצות אחרות . בזכות המחלוקת והיכולת לחיות ברב קיום בשלום המבוסס על עקרון האחדות ללא אחידות ופסיקת הרוב , המשיכה היהדות להתפתח . כיום...
אל הספר