בפתח הספר כתיבת הספר ועריכתו נמשכו זמן רב , ויחד עם תהליך הוצאתו לאור הן מסתכמות בשמונה שנים בקירוב . היו אלה שנים דינמיות מאור בכל הנוגע לנושא הספר , ובשנים האחרונות יכולנו לצפות בשינויים בולטים : המודעות לאלימות נגד נשים גברה , והדבר מתבטא גם בחקיקה ; עם זאת , האלימות כלפי נשים החמירה , ובד בבד הועמקו דרכי הטיפול והוחמרו העונשים . מינואר עד סוף אוגוסט 2003 נרצחו 12 נשים , שבע מהן ביריות אקדח ואחת ברובה אם 16 שהוחזק במסגרת שירות המילואים של הבעל . שישה מתוך 12 הרוצחים התאבדו מיד לאחר הרצח . הצורך בפיקוח על הגישה לנשק צבאי מורגש היטב , וצה"ל הקים מדור מיוחד , העומד בקשר עם המשטרה . אך התיאום בין שני הגופים עדיין אינו מספק . יש לקוות שקשר דומה יתבסס גם בין חברות האבטחה והמשטרה . במוסדות החברה השתנה היחס לאלימות נגד נשים , ובמקום סטייה נורמטיבית רואים בה היום סטייה חמורה שיש לטפל בה בדחיפות . אך הביטוי לתמורה זו בהתייחסות עדיין לא מספק . בכנסת , למשל , חוקק חוק התגמולים לנשים השוהות במקלט לנשים מוכות , תשס"ב , ( 2002 ) אך החוק עדיין אינו מיושם . בינתיים עבר החוק הזה עדכון בסוף , 2003 לח...
אל הספר