ג . ההכרעה הנכונה כעקרון ההתקבלות הנחת המוצא של שלוש הגישות הראשונות שנבחנו היא , שקיימת הכרעה הלכתית נכונה המשקפת מצב עניינים כלשהו , ומבחינה זו האובייקטיביות ההלכתית משמעה העדר תלות בגורם הסובייקטיבי . ההבדל בין שתי הגישות הראשונות לבין העמדה הקירובית מצוי במישור ההכרתי . לפי הגישות הראשונות הכרעה הלכתית , הנעשית על ידי חכמים , חושפת מצב עניינים המקנה תוקף להלכה וקובע את אמיתותה . לעומת זאת , לפי הגישה האחרונה , תהליך חשיפתה של אמת זאת הוא הדרגתי , לפיכך אמיתותה של כל הכרעה הלכתית היא ארעית . בניגוד לכך , הגישה שאבחן בסעיף זה טוענת , שנכונותה של הכרעה הלכתית אינה מותנית כלל ביחסה למצב עניינים נתון כלשהו . העיקרון הקובע את נכונות ההכרעה ההלכתית הוא קבילותה על ידי חכמי ההלכה בזמן שבו היא נקבעת . בתפיסה שכזאת המושג 'תקפות' הלכתית אינו מבטא התאמה כלשהי , לא למציאות טבעית ואף לא למערכת אפריורית אידאלית . תקפות של הכרעה הלכתית נקבעת על בסיס התקבלותה של עמדה הלכתית בקרב קהילה הלכתית כלשהי , בזמן ומקום נתונים . ביטוי מעניין לעמדה זאת מצוי בדברי הרא"ש המתנגד לדעה הטוענת שלדיין בזמננו אין מקו...
אל הספר