א . טעם ההכרעה כבית הלל השאלה הראשונה שהצגתי במבוא לחלק זה נוסחה בצורה בהירה על ידי רבי יוסף קארו , ' הכותב : תמיה לי אם לא היה הדין כדבריהם וכי מפני רוב המרות הטובות שבהם קבעו הלכה כמותם ? התשובה שמשיב רבי יוסף קארו היא וו : ואפשר דהכי קאמר , מפני מה זכו שיכוונו תמיד האמת , עד שמפני היותם אמת קבעו הלכה כמותם . רבי יוסף קארו מניח שתי הנחות הקשורות זו בזו : האחת , שלימות מוסרית כשלעצמה אינה תנאי מספיק לקביעת ההלכה כדברי בית הלל . השנייה , ההכרעה ההלכתית צריכה להיות אמיתית . שתי הנחות אלו מתלכדות ותואמות זו לזו . שכן , מאחר וההכרעה ההלכתית צריכה להיות אמיתית , אין שלימות מוסרית יכולה להוות תנאי מספיק , ואולי אף לא הכרחי , לקביעת ההלכה כבית הלל . בהתבסס על הנחות אלו טוען רבי יוסף קארו , שלשלמות המוסרית תפקיד הכרתי , ובית הלל זכו לכוון 'תמיד האמת . ' מאחר והכרעתם נכונה , ' קבעו' הלכה כמותם . היינו , העובדה ההיסטורית שנקבעה ההלכה כבית הלל הינה פועל יוצא של נכונות עמדותיהם , ולא פועל יוצא של הכרעה מוסדית לנהוג כבית הלל . תקפות הלכתית מבוססת על אמיתות ולא על כוח מוסדי . תפיסה זו מצמצמת את כו...
אל הספר