ד העוצמה החדשה שרכש לו רעיון ירושלים נגלתה רק בתקופת האיובים , יורשיו של צלאח אלדין . אך היה זה באורח בלתי צפוי : לא מטעם השלטון אלא נגדו . הרעיון הפך לכוח המניע של משברים פנימיים בתוך הסולטאנות , בחינת 'גולם הקם על יוצרו . ' את עוצמתו ינק הרעיון גם להבא , באורח פרדוקסאלי , מפעילות יזומה מצד השלטון , שכן יוקרת האיובים הושתתה במידה רבה על זכר מעללי הג'האד של צלאח אלדין , שגולת כותרתם היתה ירושלים . הפגנת נאמנות לצמד ירושלים ג'האד היתה , אפוא , בבחינת הפגנת זיקה למייסד השושלת , כמו גם לגיטימציה לשדרתו של צאצאו באחת הממלכות הקטנות שאליהן נתפצלה המדינה במות צלאח אלדין . מכאן מסתברת תשומת לבם המיוחדת של האיובים , שביטויה היה לא רק בהצהרות תעמולתיות אלא גם במעשים : הם הקימו כירושלים מדרסות ( כתי מדרש ) וח'אנקות ( כתי צופים , ( ניסו למשוך אליה תושבים ולעודד עלייה לרגל , לרבות על ידי מתן דוגמה אישית בזיארה שלהם עצמם אליה * . אולם מסתבר שבמידה רבה התמידה הזיקה על ידי פעילותם של אנשי דת , שאמנם נדחפו מלכתחילה להירתם לרעיון על ידי נור אלדין וצלאח אלדין , אולם מכאן ולהבא פעלו מכוח עצמם סדר מופיע ג...
אל הספר