ג תאוצתו של רעיון הג'האד למען ירושלים עוד גברה לאחר מות נור אלדין , משתפס את השלטון מצביאו הכורדי צלאח אלדין , אשר ביקש ליתן לגיטימציה למעשהו בהציגו את עצמו כיורשו הרוחני של אדוניו . בדומה למה שעשה נור אלדין בראשית שלטונו , בנה צלאח אלדין במידה רבה על תועמלן ששירת גם בתקופה הקודמת , עמאד אלדין אלאצפהאני , והבטיח מניה וביה המשכיות נושאית בתעמולה . 'צעד נא לעבר ירושלים , כבוש אותה ושפוך בה נחלי דם כדי לטהרה "' , ' פנה עמאד אלדין למיטיבו החדש בשנת . 1177 החרו החזיקו אחריו שכחני חצר אחרים , בלשון דומה ובמגוון נושאי דומה . כפי שניתן לצפות , השליחות האלוהית של הכיבוש הוצגה כאילו עברה לסלטאן זה או לכלל משפחתו , האיובים . ההמשכיות בולטת גם באמצעים כמו ספרי פצאאל והדגש בשירה על שבחיה של העיר בכלל ושל מסגדיה בפרט " . התמורה היחידה שחלה במסכת הרעיונית בשתים עשרה השנים הראשונות לשלטון צלאח אלדין מתייחסת לתפקודה . היא הפכה טיעון מרכזי במאבקו הארוך של הסלטאן להשתלט על ממלכת זנגי בסוריה ובעראק בשם סיסמת האחדות למען הג'האד . כך הוא מצדיק , למשל , את סיפוח סוריה הדרומית במכתב לח'ליפה : ( 1175 ) 'אין סו...
אל הספר