ב בתיאור דלעיל בלט היעדר כל תגובה בחוגי השלטון . אולם דווקא בחוגים אלה החל , באמצע המאה הי"ב , השינוי המכריע ביחסם של המוסלמים לירושלים הצלבנית . בשנת 1144 הכריז זנגי , שליט מוצול וחלב , שכבש זה עתה את נסיכות אךסה הצלבנית , על מלחמת קודש למען עקירתם משורש של נוסעי הצלב מן המזרח התיכון . כיעדה הסופי של מלחמה זו הוכרזה ירושלים . 'הוא ( זנגי ) עומד לפנות מחר לירושלים , ' מכריז אחד מפייטני החצר ; 'אם כיבוש אדסה הוא הים , הרי ירושלים והסאחל ( ממלכת הצלבנים ) הם חופיו , ' שר פייטן אחר " . מדוע נפלה הבחירה על ירושלים דווקא ? מחד גיסא , הלא היתה זו באמת בירת ממלכות הצלבנים , שאותן רצו לכבוש , ומאידך גיסא , דומה שביקש זנגי להעניק לג'האד שלו אופי דתי חזק במיוחד , בנצלו את עטרת הקדושה של ירושלים ( עטרה מזהירה יותר משל כל עיר אחרת בסוריה ובארץ ישראל . ( את הרעיון הזה הגו , כנראה , שני תועמלניו הראשיים , אבן מניר ואבן אלקיסראני , שניהם פליטים מהשטחים הכבושים . בהשפעתם החל כנראה להתעניין ברעיון ירושלים ורתם את כלי התעמולה שלו להפצתו . מכאן ואילך קיבלו התגובות הבודדות והאמורפיות שסקרנו לעיל יתר עוצמה...
אל הספר