פרק תשיעי ירושלים בהגות היהודית במאה הי"ג משה אידל התפיסות השונות של משמעות המושג 'ירושלים' הן פועל יוצא של המבנה הפנימי של שיטות החשיבה שהופיעו במרוצת הדורות : כל שיטה וירושלים שלה . חכמי המדרש והתלמוד , שהמעשה היה נר לרגליהם , דבקו בכל יכולתם כירושלים של מטה , העיר שרק כה אפשר לקיים חלק מהמצוות הלכה למעשה ; הם הפכו את ירושלים של מעלה לסניף של ירושלים הארצית . משמעותה הרוחנית של ירושלים עולה כאשר נמצאים יהודים במרחקים ואינם יכולים לעלות אליה ולקיים את פעולות הפולחן , כפי שקרה בגולה היהודית בעולם ההלניסטי . לעומת זאת דוגל פאולוס דווקא בירושלים של מעלה , החופשית מן המצוות , ומגנה את ירושלים של עתה — היא עדת הנוצרים שומרי המצוות . הפרשנות הנוצרית שהלכה בעקבותיו הרחיבה יותר ויותר את הקרע בין העיר הריאלית ובין המושג המופשט של ירושלים האמיתית כסמל לכנסייה הנוצרית . רק בעקבות פעילות מעשית , דתית באופיה , כגון עליות לרגל , בניינה של ירושלים ולבסוף מסעי הצלב — כולן פעולות שיוזמיהן _ומבצעיהן לא יצאו לרוב מקרב מלומדים נוצרים י — חזרה ירושלים הממשית ותפסה מקום חשוב בתודעה הנוצרית . בימי הביניים ה...
אל הספר