אחדות הכנסייה

אחדות הכנסייה שתי בעיות עיקריות עמדו בפני הכנסייה הלטינית : הבטחת הכנסתה הכספית , ומימוש האוטונומיה שלה הן כלפי רומא והן כלפי השליטים הפראנקיים של ירושלים . באשר לבעיית ההכנסות , לא היה צורך לתבוע את כל הרכוש הכנסייתי בארץ ישראל , שכן המתנות וההענקות שנצטברו במרוצת המאה _הי"ב בארץ ישראל ובאירופה הבטיחו תמיכה מספקת במוסדות השונים של הכנסייה הלטינית , בנוסף על ההכנסות שבאו לה מן הצלבנים במשך העשורים הראשונים של הכיבוש . לפיכך לא נקטה הכנסייה הלטינית המקומית , בדרך כלל , כל יוזמה להסדיר את יחסיה עם הקהילות הלא לטיניות , שכן כל הסדר כזה היה מחייב עיון מחדש בתביעת הכנסייה הלטינית על נכסיהן וסמכויותיהן של קהילות אלו . יוזמת ההתקרבות אל הכיתות הנוצריות שבאזורי השלטון הצלבני עברה , אפוא , לידי רומא . באופן מיוחד נקטו היעקוביטים והארמנים מחוות פיוס כלפי השליחים האפיפיוריים שהופיעו בירושלים , שהיה בהן כדי להצדיק את ציפיותיה של רומא . שכן במאה הי"ב עדיין לא הגיעו דרישות התיקונים והדקדקנות המשפטית של רומא אל שיאן , כפי שאירע במאה הי"ג , שעה שקריאותיה של רומא לאיחוד הכנסייה כללו דרישות נוקשות יותר ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי