ירושלים בין צלבנים , מוסלמים ומונגולים , 1244-1229 על שהתרחש בירושלים כאשר הועברה לידי הקיסר אפשר לעמוד על פי המסופר בכרוניקות ערביות אחדות . הכרוניסטן ביברס רשם : 'בירושלים הוכרז על יציאת המוסלמים מן העיר והעברתה לפראנקים . לדרכם יצאו המוסלמים כשהם כואבים את כאבם ומלאים התמרמרות על אובדן עיר הקודש וכשהם מקללים את שמו של אלכאמל . ' כרוניקה אחרת , המיוחסת לאליאפעי , מספרת " 'היה זה אחד האסונות היותר קשים שפקדו את המוסלמים ... היה זה עניין מכאיב מעל לכל מידה למוסלמים , שהיתה זו בשבילם שעת מפלה ושעת עמידה בניסיון . ' ומסכם ההיסטוריון המאוחר מקריזי : 'היה זה אסון גדול בשביל המוסלמים . כולם היו מאוחדים בהטלת האשמה על מעשיו של אלמלך אלכאמל והתנהגותו גונתה בחריפות בכל הארצות ' . ' חוזה השלום אמנם לא הזכיר במפורש את פינוי העיר על ידי האוכלוסייה המוסלמית ; מכל מקום , זו לא היתה מרובה בעיר פרזות ששליטיה החריבוה שלוש פעמים בתוך פחות מעשר שנים , מתוך חשבונות או צרכים פוליטיים ואסטרטגיים . שלטון נוצרי לעתיד בוודאי לא עודד את המוסלמים להישאר בתוכה , אם כי הובטחה להם אוטונומיה משפטית ונקבע שמשפטים בי...
אל הספר