שלטון האיובים , 1229-1187 היה זה יום גדול לצלאח אלדין ויום גדול לאסלאם כאשר יצאו אחרוני הצלבנים את ירושלים , אם בשיירות שבויים שהובלו לשוקי עבדים בבירות האימפריה , ואם כפליטים שנפדו בדמי כופר ונספרו ראש אל ראש בשער יפו ליד מצודת העיר . צלאח אלדין , אשר הכריז וחזר והכריז זה עשרים שנה על ג'האד , מלחמת מצווה , לשם הכחדת מדינת הצלבנים , כאילו קיים את שבועתו . עד שעה זו פרש האיובי את רשת שלטונו על מרכזי האסלאם בסוריה והוריש מתוכם את בני זנגי , השושלת שהטיבה עמו והעלתה אותו לגדולה . הלחימה נגד בני דתו בסוריה הוסברה לעולם המוסלמי על ידי מערך תעמולה כמעט מודרני ביעילותו , כהקדמה הכרחית לגיבוש כוח מוסלמי מאוחד אשר יתקוף את מדינת הצלבנים . להכרזות אלה לא תמיד ניתן אימון והח'ליפה בבגדאד לא תמיד היה מוכן להעמיד פנים , קל וחומר להיענות לדברי השידול של צלאח אלדין ' . על כן , כיבוש ירושלים היה לא רק הישג פוליטי ולא רק הישג דתי וצבאי מבחינת יחסי צלאח אלדין והצלבנים , אלא גם מימוש של הכרזותיו הצבאיות הדתיות ביחסיו עם שליטי העולם המוסלמי ומנהיגיו . כמובן , אין להטיל ספק באדיקותו של צלאח אלדין . בוודאי ל...
אל הספר