שיחה שביעית : על הספרות " הדממה לפני הכתיבה , הדממה אחרי הכתיבה" מתי אמרת לעצמך " , אני סופר ?" כל עוד עבדתי בשירות ההידרולוגי , והתפרנסתי ממקצוע כל כך מרוחק מספרות , לא הגדרתי את עצמי כסופר . התואר סופר נכפה עלי יותר מאשר יזמתי אותו . בגיל עשר כבר החלטתי שאהיה סופר . בגיל שתים עשרה שיניתי את דעתי . הילדים של היום הם ילדים של כלי תקשורת : רדיו , טלוויזיה ועיתונות , דמותו של הסופר נראית להם שגרתית . סופרים הם אנשים שהילדים נמצאים איתם במגע מתמיד . לעומת זאת ברחוב בו גרתי בבגדאד הייתי הילד היחיד שקרא סיפורים . עד גיל שש עשרה לא שמעתי על קיומו של סופר עיראקי . רק בגיל עשרים ושלוש זכיתי לראות סופר בשר ודם , והמפגש התרחש כאן בישראל . לכן הסופר שהביא לי הביתה את אנגליה , הקוטב הצפוני או המרחבים של רוסיה ואמריקה , נראה לי כדמות אגדית . את מי קראת ? אני חושב שכאשר התחלתי לקרוא ספרים לא שמתי לב לשם הסופר . צללתי היישר לעלילה . אם תשאל אותי , מי כתב את רובינזון קרתו לא אזכור , אבל אזכור את כל מעלליו של רובינזון קרתו . כבשו אותי העלילה , התכנים , ונסחפתי בלי להרגיש עם האותיות השחורות על גבי הדפים...
אל הספר