ידיד נפש ( רישום ) לבני יחידי ידיד נפש שאינו חביב עלי . אבל מה אעשה ? שתי נפשות צעירות נקשרו זו לזו בעת שירותן הצבאי , וגם אם חלף זמן מאז השחרור , הקשר הולך ומתהדק . האומנם , כמו נאקה במדבר הניזונה מדבשתה , ידידות כזאת מתמידה רק בכוח השירות הצבאי , או שיש לה מקורות חדשים ? אבל במה יכולה לאיים עלי ידידות כזאת ? ידיד נפשו של בני הוא יצור תרבותי , רך ועדין בהליכותיו , ודיבורו מלטף כקולה של אישה רחוקה . כל פעם שאני מגלה אותו בחדרו של בני , הוא מזדקף כעופר איילים חרד ונושא מבט של תקווה . האם ייתכן , מתהפך אני באישון לילה , שדווקא העידון התרבותי , המיטלטל בין חרדה לתקווה , הוא שמלבה בי איבה ? רק מתוך עיקשות אני מסרב למחוק מזיכרוני פנים שחרחרים ונאים של נערה כפרית , שנהרגה בליל ירח , כשחיילים צעירים , עדיין חלב הטירונות על שפתותיהם , כיתרו בשקט את כפרה הקטן . והרי גם בני יחידי וגם ידיד נפשו חוזרים ונשבעים , שרק מתוך דאגה לחייהם הם פתחו באש אל "דמות" שהבהבה אליהם במבואות הכפר . ואף שעד עתה לא הצליחו להסביר , לא למפקדיהם , לא לחוקריהם ואפילו לא לאבותיהם , מה טיבה המדויק של אותה "דמות" שהדאיגה א...
אל הספר