מרכיב אחר , שאמנם קיים כבר במקרא אך תופס מקום מרכזי בתיאורים מבית שני , הוא נאום פומבי המושמע על ידי דמות מרכזית הנוכחת במעמד . בכל אחד מן התיאורים שהוצגו , אחת הדמויות הראשיות - כהן , מצביא , או מנהיג אחר - נושא דברים בפני הקהל הנאסף . אין כאן תבנית קבועה , שכן לא רק התוכן משתנה אלא גם אופי הדברים . פעם אנחנו עוסקים בדברים ספונטאניים ופעם מתוארת קריאה מתוך ספר . יהודה במצפה והכהן הגדול אליקים תחת האיום של הולופרנס , פונים אל העם עם דברים משל עצמם . לעומת זאת , תיאור מעשיו של אלעזר לפני קרב אמאוס או התיאורים בספרי ברוך , מדברים על הקראת טקסט כתוב בפני הנוכחים . עניין זה נוסף על התפילות שכמובן מתוארות כחלק מן ההתרחשויות . גם הקריאה בתורה וגם הדרשה הציבורית תימצאנה בתענית הציבור המשתקפת בספרות חז"ל . כפי שראינו , דרשתו של החכם הייתה תרומתו המובהקת לסדר התענית הפומבי . עד עתה נסקר רצף פנים יהודי של מקורות המתארים את המעמד הפומבי של התענית , למן המקרא דרך חיבורים מימי בית שני , כרקע למתואר בספרותם של חכמים . סיכום בשלב זה היה מציין מסורת רציפה שהיא פנים יהודית . אך תמונה זו תהיה חלקית בלבד...
אל הספר