זו הם פורשים מן הכלל . בין יציאה להליכה , דרשתו של הדובר הראשון עסוקה בהטפה כללית לקהל הרחב עם פוטנציל אופטימי ומרגיע ; ואילו דבריו של האחרון ממקדים ביקורת ספציפית כלפי התנהגותם של אנשים מסוימים . סיכום הדרשות שנשאו חכמים בתענית ציבור מאירות את תופעת הדרשה בציבור מכאן , ואת סדר התענית ודעתם של חכמים עליו מכאן . טקסטים אלו מדגימים אמצעים ריטוריים וסגנונות שונים להם נזקקו חז"ל בנאומיהם הציבוריים . לעתים הדברים היו קשים , ונוצר עימות עם הקהל או חלקו ; אך לעתים הכוונה היתה לשכנע את השומעים ולקרבם בנחת . רוב הזמן היוו פסוקי מקרא ופרשנותם את מוקד הדרשה , אך לעתים נאומו של החכם הט ף או המשיל ללא הזדקקות למקרא . תגובות הקהל הם רמז לכך שהדרשה בציבור מהווה חלק מדו שיח בין חכמים לחברה בה פעלו . סדר תענית הציבור היה רווי משמעות , וחכמים בדרשותיהם ביקשו לחוות את רעתם על המתרחש . המסר האחיד ( כמעט ) מבקש לכוון את תשומת הלב הרחק מהריטואל וסממני הצום והתענית , וליצור מצב בו בחינה עצמית ותיקון דרך מהווים מוקד . הקדימות לנוסח הירושלמי . האירועים מתרחשים בחוץ , ברחבת העיר , כאשר "נפקו לתעניתא . " אם מישה...
אל הספר