למרות זאת ניתן להציע לדרשות הוראות אלו משמעות אידיאית בנוסף לזו ההתנהגותית . ר' יהודה בן פזי מורה על מעשה שיאחד את הציבור כולו , ושידגיש את השוויון הבסיסי באחריות למצב ולפתרונו . ר' חגי מדגיש שהתענית וסדריה באים על צרת הכלל , ואינם מיועדים לפתירת כל מצוקותיו של הפרט . נתינת צדקה מבטאת לא רק מילוי חובה דתית אלא גם רגישות למצוקת הזולת וערבות הדדית . אם כן , מתקרבות דרשות אלו אל עבר המסר הבסיסי שתיארנו . גם אם כך , שלוש הדרשות תישארנה ייחודיות משום שהן בוחרות להתמקד באלמנט זה או אחר של פולחן התענית , ובאמצעותו ללמד על עיקרו של היום . הדרשות האחרות אינן נוגעות כלל בצר זה של המתרחש , אלא מתמקדות ברעיון אחד בסיסי . המסר האחיד הרעיון העובר כחוט השני בדרשות התענית הוא שיש להדגיש ולהעדיף את תשובת הלב ואת ההתנהגות הראויה כמפתח לפתרון המצוקה בה שרוי הציבור , על פני הסממנים הריטואלים של התענית : "לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים" ( ב' תענית טז ע"א . ( כמעט כל המסורות של דרשות התענית מפתחות רעיון זה . הפסוק "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם" ( יואל ב ( 13 מופיע כ"דברי כיבושין" במשנה ומדגיש את בכורת...
אל הספר