27 בתשובה , " ואת הביטחון שהמצב ישתפר . שתי הגישות יכולות להשתלב בדרשה אחת . דוגמה לכך הם דברי ר' אבא בר זבדא ( מעשה ( 13 המורכבים מפירוש פסוק מאיכה ( ג ( 41 והמשל המפורסם על הטובל ושרץ בידו . דרשת הפסוק מוקיעה את הצביעות של אחר בכף היד ואחר בלב , ומדגישה שעל שניהם להיות שווים . אם לא כן , התענית משולה לטובל ושרץ בידו . אך ברגע שפיו ולבו שווים "מיד טהור . " קיימות כאן גם ביקורת נוקבת וגם הדגשה על מיידיות התוצאה ( על דרשה זו ראה בהרחבה להלן . ( הוראות מעשיות באופן כללי , הדרשות מתעלמות מן הריטואלים החיצוניים של תענית הציבור ומדגישות באופן בלעדי את הצדדים הפנימיים אישיים , אם בשידול והדרכה ואם בתוכחה קשה . יוצאות מן הכלל הן שלוש דרשות , הנפתחות כל אחת במשפט הפורמולארי "די פלוני כד הוה נפיק לתעניתא הוה אמר קומיהון , אחינך או "על ודרש להון אמר להם , בניי , " אך תוכנן אינו דברי מוסר או הטפה אלא הוראה מעשית הנוגעת לסדר התענית . ר' יהודה בן פזי מורה שכל אחד מן הנוכחים יניח אפר על ראשו : "כל מאן דלא מטא שמשא לגביה יסב עפר ויתן גו רישיה" ( מעשה , 11 תרגום : כל מי שלא הגיע השמש אצלו , יקח עפר ...
אל הספר