דמותה של התענית הבבלית תענית הציבור כתשובה הולמת בעיתות משבר , קיימת ומוכרת בבבל התלמודית . אמנם קביעה זו היא בבחינת "פשיטא , " אך נזקקנו לה כנקודת מוצא להמשך הדברים . דברי שמואל "אין תענית ציבור בבבל , " מביעים מודעות להמעטת דמותה ולחלקיות גילוייה כאשר זו מתגלגלת לבבל . בסדר התענית הבבלי נעדרת התייחסות למרכיבים מרכזיים כפי שמוכרים ממקורות קודמים ומקבילים המתייחסים לארץ ישראל . סדר התענית ברחובה של עיר " , דברי הכיבושין " של החכם , ותפילת עשרים וארבע ברכות , הם דוגמאות לפרטים הנעדרים לחלוטין מן התיאורים הבבליים . בתענית הארץ ישראלית הדרשה מבקשת לעצב את התייחסותו של . 44 לפנינו מקרה בו קיים דמיון בין מסורות הגאונים המתארות תופעה , טקס או מוסר בני זמנן , לבין מציאות ארץ ישראלית קדומה . דמיון זה קיים למרות שחסרה החוליה הבבלית תלמודית המקשרת . השאלה שעסקנו בה היא , האם חסרון זה הוא שלנו בלבד ובמציאות חוליה זו שרירה וקיימת . אם כמסקנתנו שחסרון זה משקף ( בצורה כלשהי ) את המציאות בבבל התלמודית , עולה השאלה שמא מתגלה מגמה ארכאיסטית של גאונים בה קיימת שאיפה להחיות מסורות קדומות על פי המוכר להם ...
אל הספר