התענית הציבורית בבבל שונה מאוד מזו שהצטיירה לנו במקורות ארץ ישראל . גם אם אין כוונה לשלול את קיומה של תענית בגין צרה ציבורית , מסמנת גישתה של מסורת קדומה זו מגמה המאפיינת את מסורות התלמוד הבבלי בנדון . כפי שניווכח , הצדדים הפומביים של תענית הציבור אינם זוכים להדגשה ונשארים עמומים בתיאורים הבבליים . סדר התענית בבבל בחלק זה ייאספו הידיעות ושברי העדויות על מרכיביו השונים של סדר תענית הציבור בבבל . בולטים בהעדרם הם : המתכונת הרחבה והמדורגת של שלוש עשרה תעניות על גשמים , היציאה לרחובה של עיר , דברי כיבושין , ותפילת עשרים וארבע ברכות . לכל המאפיינים הללו אין רמז במסורות התלמודיות הממוקמות בבבל . רושם זה מתחזק עוד יותר כאשר יסודות אלה נמצאים במסורות הבבלי על המתרחש בארץ ישראל : "ר' יהודה נשיאה גזר תלי סר תעניאתא" ( מעשה " ;( 33 מעשה בר' אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הציבור ... שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות" ( מעשה . ( 48 אכן לא ראינו אינה ראיה , אך עובדה היא שאין לעניינים הללו זכר במסורות הקשורות לבבל עצמה . לעומתם , ישנם כמה מקורות בבליים המתארים חלקים אחרים מתו...
אל הספר