ב . רפואה חולי ורפואה הם מאז ומעולם נושא מרכזי בחיי האדם , ולכן אין תמה שלעיסוק ברפואה וברפואות יש ביטוי נרחב בתיעוד הכתוב של תרבויות קדומות , ובכלל זה גם בספרות התלמודית . במשנה ובתלמוד קיימים איזכורים רבים מאוד של מחלות , תרופות ושיטות ריפוי . מספר חכמים מכונים "רופאים , " וכמה מהם זכו אף לכינוי 5 " מומחה Julius Preuss . " בספרו על הרפואה במקרא ובתלמוד , מביא רשימה ארוכה של חכמים שנתכנו "רופאים . " לדבריו , קשה לדעת אם היו אלה רופאים מקצועיים במושגים של ימינו , אך ניתן להבין שהם נחשבו כסמכות בענייני רפואה . הוא מציין במיוחד את שמואל , שבמקומות אחדים בתלמוד הוזכר כבעל ידע רפואי רב , ואת מר בר רב אשי , שעל פי בבלי יבמות ( ע"ה , ע"ב ) ביצע ניתוח פלסטי . כמו כן הוא כותב שידע רפואי תיאורטי נלמד , אם גם לא בצורה שיטתית , בבתי המדרש , משום שהיה נחוץ להבנת הלכות שלא היו קשורות לרפואה . לדבריו , ציפו מהחכמים שיהיו בעלי ידע בענייני רפואה , כשם שציפו מהם להיות בקיאים במדעים אחרים , הן משום שהיו כלפיהם ציפיות גבוהות באופן כללי , והן בשל הקשר של המדעים - כולל הרפואה - להלכה במישורי חיים שונים . ו...
אל הספר