א . לשון בתלמוד הבבלי , מגילה ( י"ח , ע"א ) וראש השנה ( כ"ו , ע"ב ) מובאים ארבעה סיפורים על חכמים שלא ידעו לפרש מילים עבריות אחדות , ולמדו את פירושיהן מתוך דבריה של אמה ששירתה בבית רבי יהודה הנשיא . נראה שמקומם הטבעי של הסיפורים בבבלי הוא בסוגיית מגילה , משום שבסוגיה זו הסיפור הראשון , המספר ש "לא הוו ידעין רבנן מאי סרוגין" ( לא היו יודעים חכמים מהו "סרוגין ( " משולב כתגובה ישירה למשנה האומרת : "קראה [ את המגילה ] סרוגין ומתנמנם - יצא , " ואילו בסוגיית ראש השנה יש אוסף של סיפורים שיש ביניהם קשר תוכני . במסגרת דיון על כינויי השופר , מובאת קבוצת עדויות של אישים שונים על שימושי לשון מוזרים שהם נתקלו בהם במקומות שונים בעולם , ובעקבותיהם סיפורים על אמוראים שלא ידעו משמעויות של מילים עבריות שונות . הסיפור הראשון מספר על האמורא הארצישראלי לוי שנקלע למקום מסוים , ואדם אחד טען לפניו "קבען פלוני . " לוי , שלא הבין את דברי האיש , הלך לבית המדרש כדי לשאול מה פירוש המילה "קבען , " ושם תירגמו לו את המילה ל"גזלן , " והסמיכו את התרגום לפסוק במלאכי ג . ' הסיפורים על החכמים שלא ידעו לפרש מילים עבריות נק...
אל הספר