ובמקרה שהערבים ירצו להתפרץ לרחוב , עלי לפעול מהגזוזטרה של בית הכנסת . הייתי מצויר בשני רימוני יד גרמניים ארוכי ידיות שאת השימוש בהם ידעתי היטב . גם פגיון נתנו לי , על כל צרה שלא תבוא . לבוש מעיל גשם , כדי להסתיר את הנמצא מתחתיו , נכנסתי לבית הכנסת . המתפללים טרם התאספו,- היו רק מתי מספר . הופנו מבטים אלי , עשיתי את עצמי תם ושאלתי על זמן התפילה וכוי . המתפללים התאספו לאט . לא ידעתי איך להתנהג . בפעם הראשונה בחיי הייתי בבית כנסת של חסידים . לא ידעתי את מנהגיהם ואת סדרי התפילה . ועלי להיזהר לא רק מהשלטון אלא גם מיהודים שאינם מבינים לרוחנו . קיבלתי סידור והתפילה החלה . מרי פעם יצאתי לגזוזטרה להשגיח על הסביבה , לבסוף התישבתי על ספסל ... ונכשלתי , מקלות הרימונים בלטו . חיש מהר קמתי ממקומי , אבל הילדים שעקבו , כנראה , אחרי כבר קודם לכן , הרגישו ברבר . בין המתפללים עברה רינה . הם הזדרזו לגמור את התפילה , והיו שהסתלקו מבית הבנסת עוד לפני גמר התפילה . בית הכנסת התרוקן . נשאר רק השמש , ולפני שעזב את בית הכנסת שאלני אם אני נשאר שם ועליו להשאיר את הדלת בלתי נעולה ? עניתי בחיוב מוחלט . הוספתי לעמוד ...
אל הספר