ירידתה של צפת

שרשרת ארוכה המשתרעת מימי בית שני ועד לעת החדשה — בפי שראו זאת י' בן צבי ואחרים — אלא כתופעה מבודדת , ללא קשר כמעט לישוב היהודי שקדם להם ולזה שבא אחריהם , החל בסוף המאה הי"ט . רק הישוב בפקיעין נותר כשריד מתנועת ההתישבות של המאה הט"ז ומשמש חוליה מקשרת , בודדת , בינה לבין תנועת ההתישבות של המאות הי"ט והבי . ירידתה של צפת גדולתה של צפת היהודית היתה מבוססת , בין היתר , על טיבם של האנשים שעמדו בראשה והיו לה למנהיגים רוחניים . רוב החכמים האלה היו בעצמם ילידי ספרד , או בניהם . הם הביאו עמם מטען אינטלקטואלי שהיה יוצא דופן על רקע ארצות המזרח התיכון שבהן התישבו . לא בכרי נמסרו לאחדים מהם עמדות מפתח בחצר הסולטאן , ולא במקרה הנהיגו לא מעטים מהם את צפת כתור הזהב שלה . אולם כושר זה היה נחלתם של הדורות הראשונים בלבד , כושר שהל ך ופחת בדור השני והשלישי . כבר משה מטראני , שהשתייך לדור המבריק ביותר , הבחין ברבר זה , ולעת זיקנתו התבונן סביבו ונוכח כי הבינוניות שלטה בדור שלאחריו , וכי אין לו , לקארו ולקוררובירו , יורשים ברמה הראויה . וכך הוא אומר ; "על משמרתי אעמורה ללמוד לשמור ולעשות בתורת ד ככל אשר עשי...  אל הספר