מירון מכל המקומות שבגליל , למירון הקשר הרצוף והממושך ביותר לישוב היהודי , בימי הבינים ובעת החדשה , וזאת בלי שהמקום שימש להתנחלותם של היהודים . מירון שימשה מוקד לעלייה לרגל ובכל הדורות היתה קשורה בקשר הדוק לגורל יהודי צפת . שני מרבזי משיבה לעולי רגל היו בה : מערת קברים שנקראה על שמם של הילל ושמאי , אשר שימשה כמקום המשיכה העיקרי לעולי הרגל של ימי הבינים , וקברו של התנא שמעון בר יוחאי , שהיתה לו חשיבות מרובה החל בסוף המאה הט'יו בעיני המקובלים מעולי ספרר , ביון ששמו היה קשור בחיבור ספר הזוהר . קברו של שמעון בר יוחאי ( הרשב"י ) נזכר לראשונה לאחר תקופת התלמוד , במחצית השניה של המאה הי"ב על ידי הנוסע היהודי יעקב בן נתנאל הבוהן . את קבר הילל ושמאי הזכיר לראשונה בנימין מטורלה . החל במאה הי"ג נזכר במערת הילל ושמאי "נס המים" ו חלחולם של מי גשמים דרך שבבת הגיר שמעל למערה לתוך מערכת הקברים שבה , מילאה אחדים מבוכי הקברים מים צוננים שנותרו שם עד אמצע חודש אייר . יהודי הסביבה ראו בתופעה זו נס , ועלו לרגל למירון בחודש אייר . המאורע הפך לחגיגה עממית שנהוגה בפסח שני ( י"ר באייר . ( הראשון שמזכיר את "נס ...
אל הספר