ו . לשון המשנה ויחסו של רבי לעברית בימי רבי יהודה הנשיא הילכו בארץ ישראל שלוש לשונות : עברית , יוונית וארמית . אין לדעת באיזו שפה דיברו יותר , אם כי לא יהיה זה רחוק מהאמת להניח כי העברית היתה לשונם העיקרית של החכמים , היוונית - שהיתה השפה הבינלאומית באותה עת - שימשה את האליטה שביקשה להתקרב אל השלטונות הרומיים , ואילו הארמית היתה לשונם של פשוטי עם . רבי יהודה הנשיא היה חסיד גדול של הלשון העברית , וכך שנוי בברייתא : ... " אמר רבי : בארץ ישראל לשון סורסי למה o 6 p 0 q ] הכוונה לארמית , שהיתה קרויה ביוונית "לשון הסורים ?[ " או לשון הקדש או לשון יונית " ( בבלי , בבא קמא פב ע " ב-פג ע " א . ( במקור הזה רבי מביע אפוא את דעתו כי ראוי שבארץ ישראל ידברו באחת משתי הלשונות , עברית או יוונית , ואילו הארמית היתה מיותרת בעיניו . היוונית היתה מאז ומתמיד השפה שבה תקשרו מנהיגי העם עם השלטונות הרומיים , והיא גם היתה לשון התרבות והספרות היפה במזרח ההלניסטי . על לימוד יוונית בבית רבן גמליאל דיבנה , סבו של רבי יהודה הנשיא , נאמר : "התירו להם לבית רבן גמליאל ללמד את בניהם יונית מפני שהן קרובין למלכות" ( תוספ...
אל הספר