ג . טהרת היוחסין של יהודי בבל בעיני רבי יהודי בבל ראו עצמם לא רק כמי שמופקדים על הנחלתה של המסורת היהודית , אלא גם כשומריו הנאמנים של הייחוס היהודי הטהור . שמירה זו התבצעה על ידי הקפדת יתר בסדרי הנישואים , תוך דחייתם של פסולי היוחסין למיניהם . בני בבל דאגו לכך שלא יתערבו בקהלם גרים שהתגיירו שלא כהלכה , כוהנים שנולדו לנשים שהיו פסולות להתחתן עם כוהן ( כגון גרושה , ( עבדים נוכרים שהשתחררו שלא כדין , ממזרים וכיוצא בהם . התגדרותם של בני בבל בטהרת היוחסין לא נבעה רק מהצורך של יהודים בתפוצה לשמור על טוהר יהדותם ולהיזהר מפני נישואי תערובת ונישואים אשר דבק בהם שמץ של פסול מכל סוג שהוא , אלא נועדה גם להראות שהיהדות במיטבה שוכנת בתפוצה הבבלית . לפי תפיסתם עבר כתר המרכז היהודי מארץ ישראל לבבל כבר בימי ההגליות שבתקופת המקרא . עזרא הסופר אמנם עשה להתבדלות מהנשים הנוכריות ביהודה ובירושלים , אולם לא עלה מבבל לארץ ישראל בטרם עשה את בבל "כסולת נקייה " לעניין טהרת היוחסין . צא ולמד שהיוחסין היהודיים הטהורים והמזוקקים מקורם בבבל . מתוך תפיסה זו קבעו אמוראי בבל כי אמנם עדיפים יהודי ארץ ישראל מתפוצות אחרות...
אל הספר