ג . רבי והחסידים כאמור , רבי יהודה הנשיא היה נצר לשושלת הנהגה , מקובל על כלל היהודים כולל חברי ההנהגות העירוניות , מוכר על ידי השלטונות הרומיים וקרוב אליהם , תקיף ובעל הלכה . אין פלא שהוא התנכר לזרם החסידי ולמנהיגם העממי בעל האגדה הלא הוא רבי פנחס בן יאיר , שרןוחת השכבות החברתיות הנמוכות והחלשות עמדה לנגד עיניו . החסידים היו קבוצה שתפקדה בשולי מפלגת הפרושים ועולם החכמים . ניתן להצביע על קיומו של זרם חסידי עוד בימי הבית , החל במאה הראשונה לפנה " ס . הזרם המשיך והתפתח במהלך תקופת התנאים , והלך ונעלם בראשית תקופת האמוראים . החסידים ניכרו בשלושה תחומים עיקריים : הדגשת המעשה הטוב בתחום החברתי , העלאה על נס של ערך התפילה והסתייעות בנסים לשם מילוי מטרותיהם החברתיות . בעולמם של חכמים שלאחר חורבן הבית ניטשה המחלוקת בשאלה מה עדיף , התלמוד או המעשה , דהיינו לימוד תורה או עשיית מצוות בתחום החברתי . אין ספק כי בעלי התלמוד הודו בחשיבותו של המעשה , כשם שבעלי המעשה הודו בחשיבותו של התלמוד . השאלה התייחסה לקדימויות , כלומר מהו הערך המרכזי ביהדות בין השניים . לדוגמה , אם חכם עוסק עם תלמידיו בתורה וחולפת...
אל הספר