ב . התמורה ביחסו של רבי לעמי הארץ בימי בית שני ציין המושג "עם הארץ " את מי שלא הקפיד במצוות טהרה והפרשת מעשרות , ושימש למעשה כינוי גנאי לשכבה חברתית נמוכה במיוחד . על פי ההלכה , אדם שאינו מקפיד במצוות אלו , לא רק שהוא עובר עברה אלא שהוא יכול גם להכשיל את חברו בטומאה או בטבל ( יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות . ( מכאן מתברר מדוע דווקא אי קיומן של מצוות אלה ייחד את עם הארץ , ולא לדוגמה אי הקפדה בקיום מצוות שבת , שגם היא כמובן מצווה מרכזית , אך אי שמירתה אין בו כדי להכשיל את הזולת . יתר על כן , למצוות הטהרה והמעשרות היתה זיקה לבית המקדש , האתר שבו יש לשמור ולהקפיד על הטהרה יותר מבכל מקום אחר , והמקום שאליו הביאו את התרומות והמעשרות כדי לחלקם לפי חשבון בין הכוהנים והלויים המתחלפים במשמרותיהם בעבודת הקודש . גישה זו לעם הארץ תאמה את הצבת המקדש והפולחן בראש סולם הערכים הדתיים של היהדות . לאחר חורבן הבית איבדה ההקפדה על הטהרה והמעשרות מחשיבותה , אם כי המשיכו לקיימן , ולימוד התורה הפך לערך המרכזי ביהדות במקום המקדש והפולחן . כתוצאה מכך שינה המושג "עם הארץ " את חלותו החברתית והפך ל"עם הארץ לת...
אל הספר