תפיסת ההיסטוריה אצל חז"ל משה דוד הר — א — בעמי המזרח הקדמון לא נתעוררה בדרך כלל תודעה היסטורית של ממש . קצתם , כגון המצרים , לא גילו כל התעניינות היסטורית בקורות העבר . ואילו קצתם , כגון הבבלים והאשורים , אמנם התעניינו בעבר , אולם לא טיפלו בהיסטוריוגרפיה , אלא צמצמו עיסוקם בכרונוגרפיה . אף החיתים והפרסים לא חרגו אל מעבר לתחום זה . לעומת זאת נועד בתודעתה של האומה הישראלית בשחר התהוותה מקום נכבד להיסטוריה . במקרא מצוייה , כידוע , יצירה היסטוריוגרפית עניפה . אמנם זו אינה פרי התעניינות בהיסטוריה לשם היסטוריה ואין היא מטרה ותכלית לשמה , לפי שכל תפקידה אינו אלא לשמש אמצעי . אולם זהו אמצעי בעל חשיבות מכרעת בהצגתה של התפיסה המטפיסית המקראית . שכן האל מוצג במקרא כפועל בראש ובראשונה מתוך הממד ההיסטורי , כלומר , בממד של הזמן ( להבדיל מן הממד של החלל והמרחב הקוסמי . ( ההשגחה העליונה , הבאה לידי ביטוי בקורותיה וגלגוליה של החברה האנושית , מובלטת במקרא הרבה יותר מאשר פעולתו של הבורא בטבע . לשון אחר — "זכר ליציאת מצרים" נעשה , מבחינה דידקטית , עיקר בעולם המקרא , כש"זכר
אל הספר