עם וארץ בתקופת שיבת ציון

עם וארץ בתקופת שיבת ציון שרה יפת מודעות עם ישראל לזהותו היא גורם קבוע במחשבת המקרא ומוצאת את ביטויה הן במאמציהם של סופרי המקרא להסביר את מוצאו של עם ישראל , את מרכיביו ואת מקומו בין העמים , והן בנסיונם להגדיר את היחס בין העם לבין אלוהיו . במסגרת רעיונית זאת , יש חשיבות רבה ליחס בין העם וארצו . שלא כמו בחשיבה הסוציולוגית המודרנית , שבה "ארץ" הוא רק אחד המרכיבים בהגדרת "עם , " הרי שבמחשבה המקראית ממלא המושג "ארץ" תפקיד מרכזי בהבנת העם את עצמו ובמערכת יחסיו עם אלוהיו . כדי להבין את מלוא משמעותם של המושגים "עם" ו"ארץ" אין להפריד ביניהם הפרדה גמורה ; עם זאת , לא נוכל להצטמצם בשאלת היחס ביניהם . בדיוננו זה , נשתדל לעמוד על משמעותם של שני מושגים מרכזיים אלה . כפי שהם מתבטאים במחשבה המקראית של תקופה מסויימת אחת . נקדים לעצם הדיון דברים אחדים הנוגעים לגישתנו המתודולוגית הכללית . כמו בכל נושא הסטורי , יש להבחין באופן עקיב בין שני עניינים י בין ההסטוריה גופא , כלומר "האירועים כפי שקרו באמת" כלשון אחת ההגדרות , לבין הדרך או הדרכים שבהן ראו את האירועים הללו , הבינו אותם והגיבו עליהם , האנשים אשר די...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי