הקדמה הכינוי המסורתי 'תקופת הבית השני' מצביע אל עבר בניין גדול , מוצק ומפואר , שעמד כשש מאות שנים ובו חזרו על עצמם בדייקנות , יום יום ושנה שנה , אותם הריטואלים . בתור שכזה רומז הכינוי , כביכול , לעידן של יציבות וחד משמעיות , ואולי אף לעידן של דתיות מאובנת , הרחוקה משאלות המטרידות אותנו היום . אולם אליבא דאמת , תקופה זו היתה רחוקה מאוד מיציבות ומחד משמעיות , ויש להבינה , ואת המאורעות וההתפתחויות שנתנו לה את חיותה ואת משמעותה , כזמן של התלבטויות אינטנסיביות . אלה היו גדולות וקטנות ומספרן רב מאוד , אך נראה שרובן ככולן קשורות היו לשני צירים מרכזיים , האחוזים זה בזה . הציר הראשון הוא מדיני , והוא נובע מן ההבדל העיקרי שבין ימי הבית השני ותקופת המלוכה שקדמה להם : במשך כמעט כל ימי הבית השני לא היתה ליהודים מדינה ריבונית . יהודה נשלטה בתקופה זו על ידי פרם , על ידי מדינות הלניסטיות ולבסוף על ידי רומא , ואילו התקופה החשמונאית הקצרה לא היתה הרבה מעבר ליוצא מן הכלל המלמד עליו . איך לתאם בין זיכרון היסטורי ומסורות שעוצבו ואף קודשו במציאות מדינית ריבונית , ובין מציאות של שלטון זר ? שאלה זו הטרידה בתק...
אל הספר