המרד ברומא המרד היהודי הגדול בשלטון הרומאי בארץ ישראל בשנים 70-66 לסה"נ הוא אחד האירועים החשובים ביותר בתולדות ישראל תחת שלטונה של רומא , אם לא החשוב שבהם . אחד ממאפייניו הבולטים הוא המגוון הגדול של תנועות ושל אישים שהשתתפו בו מתוך שהם נאבקים ביניהם על מקומם הן בקרב האומה בכללה והן בתוך תנועת המרד עצמה . ההתמודדות בין תנועות בעלות אידאולוגיות מגובשות ובין האישים שעמדו בראשן ותומכיהם טבעה במרד את חותמה : זו הייתה התקוממות של עם שחייו הם מסכת סבוכה של השקפות ושל מסורות בענייני דת ואמונה ( אלה באו לידי ביטוי ב'כיתות' השונות , אך לא רק בהן , ( של מעמדות חברתיים ושל תנאי קיום ( בעיר או בכפר ; ביישובים מעורבים ; באזורי ספר ; פרנסה על גידולים חקלאיים , על מרעה או על דיג . ( הנכונות לפרוק בכוח הזרוע את עולה של רומא לא הייתה נחלת האומה כולה , ואף שוחרי המרד התפלגו לסיעות . המרד עצמו לא היה גורם חזק דיו ללכד את כל הקבוצות , שכן לכל אחת מהן היו מניעים ומטרות לעצמה ומנהיגיהן נאבקו איש באחיו ופעלו מאידאולוגיות שונות זו מזו . יוחנן מגוש חלב הוא אחד האישים המרכזיים שפעלו במרד , י ודמותו היא
אל הספר