הנראה לעין בין קיבוץ גלויות בפועל ובין תחושה כי אכן אנחנו שותפים למעשה גאולה ? כיום , לנוכח עמדתם של הרבנים והמנהיגים הפוליטיים של הציונות הדתית , שהם "הנכדים הפוליטיים " של המזרחי , קשה להאמין כי ריינס תמך בהצעה שהעלה הרצל בקונגרס הציוני השישי בבזל . ( 1903 ) הרצל הביא לאישור הקונגרס את הצעת בריטניה להקמת מדינה יהודית באוגנדה . בתגובה קמו הצירים ממזרח אירופה על רגליהם ומחו נגד ההפרדה הפושעת בין ציון והציונות . היהודים , הם טענו , לא היו ולא יהיו מוכנים לעזוב את בתיהם ורכושם ולסכן את עתידם בעבור חבל ארץ צחיח זה בלבה של אפריקה . באופן מפתיע , במהומה שפרצה עמד ריינס לצדו של הרצל ותמך בעמדתו בתקיפות . אמנם ריינס קיבל את דעתו של הרצל בצער עמוק , אולם הוא תמך בו הן בשל האמונה שהרצל הוא "איש העולם הגדול , " המכלכל בתבונה את מעשיו לטובת העם היהודי , והן בשל העובדה שהצעת אוגנדה יצרה הבחנה ברורה בין התפיסה שהתנועה הציונית היא אמצעי להצלת היהודים ( ישועה ) ובין התפיסה הדתית של השיבה לציון ( גאולה . ( ואולם נגד גישתו של ריינס הועלה טיעון רדיקלי על ידי הפלג החרדי קנאי והאנטי ציוני של נטורי קרתא . ...
אל הספר