שמואל אלמוג ערכי דת בעלייה השנייה העלייה השנייה מבשרת את ראשיתה של תקופה חדשה בדברי ימי הציונות ובתולדות ההתיישבות היהודית בארץ . היא החלה עם הפרעות של 1905 — 1903 ברוסיה ונמשכה עד מלחמת העולם הראשונה , או נכון יותר : עד בוא הגל החדש של העולים לאחר המלחמה . היתה זו תופעה ספונטנית , בלתי מאורגנת ואינדיווידואלית למדי . אף על פי כן הניחה העלייה השנייה מעין מסד לאורח חיים שיתופי , שיש בו משום הגשמה של רעיונות ציוניים וסוציאליסטיים . חלוצי העלייה השנייה היו ציבור מגוון , שקשה למצוא לו מכנה משותף . אחת התכונות שאיפיינו אותם היתה היצירתיות — נטייה לשלול מוסכמות ולבור לעצמם דרכים בלתי סלולות . הם היו גם דור רעיוני מאוד , שחתר להגשמתם של יעדים משותפים תוך כדי הקמה של חברה יהודית חדשה . הם היו חדורים תודעה של עשייה ובה ראו את המבחן העליון לכל הערכים . תודעה זו כרכה יחד הסתמכות עצמית עם כפירה בסמכות חיצונית , לרבות פריקת עול שמיים . אנשי העלייה השנייה רצו לבטא את רוח המרד שלהם ביצירת יש מאין , תוך שמירה על זיקה כלשהי למסורת העתיקה . זוהי סתירה לכאורה , אך היא היתה ידועה גם לפני כן בתולדות הציונות...
אל הספר