סטיבן ציפרשטיין פוליטיקה של סמלים , דת , והופעתו של אחד העם ההיסטוריוגרפיה הציונית תארה באורח אופייני את יכני משהי כתופעת ביניים מוזרה בקדם היסטרריה של התנועה , כחבורה מעוררת מחלוקת ומיסתורית , שהגיעה להשגים מעטים וזכתה למיתת נשיקה כשהופיע הרצל בזירה . הסימבוליזם והחשאיות של האגודה , דוגמת 'הבונים החופשים , ' שמות הצופן ונוסחי הברכה הטקסיים שלה , ומעל לכל , חזונה הנשגב לכונן עצמה כגלעינה של יבנה חדשה — כל אלו נראו מעוררי חמלה לנוכח מספר חבריה הזעום ( כמאתים איש הצטרפו לאגודה ) ופעולותיה הרעשניות אך הבלתי יעילות . האגודה לא היתה מסוגלת להגיע לידי החלטה באשר לשאלה כה יסודית במו יחסה אל היהדות הדתית ( שאלה שלא נפתרה , כמובן , גם בתנועה הציונית , אף שזו טיפלה בנושא ביתר מיומנות ;( טענת האגודה , שהיא חלוצה של יהדות מתחדשת , קרסה משנסתבר כי זו אינה מסוגלת לשכנע את תומכיה המעטים לחיות בשלום זה עם זה . * תודות לטוני יודט , הנס רוג'ר ואניטה שפירא על הערותיהם המועילות . דיון בנושא פוליטיקה של סמלים — לאמור : שימוש בטקסיות לשם ביסוס כוח , לגיטימיות וגיבוש קבוצתי — ראה אצל : 1988 David I . Kertzer...
אל הספר