יוסף נוה על כתבם וכתובותיהם של השומרונים בעת העתיקה בימי הבית הראשון היה הכתב העברי בשימוש יום יומי הן בממלכת יהודה הן בממלכת ישראל . הממצא האפיגרפי שמקורו בממלכת הצפון / ל יחסית ; הוא נכתב בעיקרו במשך כ 80 שנה , שבין תחילת המאה השמינית ועד נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס . בצפון היה ניב מיוחד ( שנתייחד בעיקר בהתכווצות הדיפתונג , ( שונה מהניב של יהודה , אך הכתב העברי שבצפון היה זהה לחלוטין לכתב שרווח ביהודה . הזהות בכתב בצפון ובדרום עוברת גם לתקופה הפרסית ; אין הבדלים בכתב הכתובות הארמיות והעבריות שמקורן בפחוות יהוד לבין אלו שמוצאן בפחוות שומרון . לאחרונה אף למדנו שיש זהות מוחלטת בדרך שבה השתמשו היהודים והשומרונים בשני הכתבים שהיו נהוגים בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה : הכתב העברי והכתב שאנו מכנים 'כתב יהודי , ' צאצא הכתב הארמי האחיד של התקופה הפרסית ( וראו להלן . ( בימי הבית השני גבר — ואף שלט — ביהודה הכתב הארמי , ואחר כך הכתב היהודי , אך השימוש בכתב העברי לא נעלם , כי אם הצטמצם עד מאוד . הוא היה מקובל בעיקר בשני תחומים
אל הספר