דרך הנחושת , המור והלבונה בנגב לתוואי הדרך באזורנו יש משמעויות שונות , לפי המטרות והיעדים של בעלי החיים ושל האדם , על רקע התקופות השונות בהיסטוריה , ובהקשר לאמצעי התובלה , שהיו נהוגים בזמנים השונים . חיות הבר והצאן היו בעלי החיים הראשונים שכבשו שבילים בשדה , בתורם אחר טרף , אחר מקומות מרעה ואחר מקורות מים . אחריהם הופיע האדם שריסן את בהמות המשא — את החמור ואת הפרד — להובלת משא , והוליך אותם ממקום משכנו אל שדות המזרע ואל אתרי המרעה בשבילים הטבעיים . עם הופעת הגמל , ששירת בעיקר את המסחר ואת הצבאות , נאלצו הקדמונים להכשיר את השבילים במדבר ובהר למגע כפות רגליו הרחבות והעדינות . הם עשו זאת על ידי סילוק האבנים מהשבילים ועל ידי הרחבת השבילים למסילות , כדי שהגמלים יעלו ויירדו באותה דרך ובאותו מעלה , כנאמר בבבלי ( סנהדרין ל"ב , ע"ב : ( "שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה , אם עלו שניהם — שניהם נופלים , בזה אחר זה — שניהם עולין ; " הקדמונים אף חצבו מעברים ומדרגות במעלה ההר , כדי שהגמלים לא ימעדו במדרונות התלולים , ולא יחליקו בבוץ בימות החורף הגשומים * וישברו את גרמיהם . הדרכים בנ...
אל הספר