המים לטהרה, להיגיינה ולפולחן בבית־המקדש בירושלים

המיםלטהרה , להיגיינה ולפולחן בבית המקדש בירושלים עיר פלגי מים ( משלי ה טז ) ירושלים של ימי בית שני היתה העיר היחידה בארץ שנתרכזו בה חמישה מקורות ומתקנים של מים : מעיין הגיחון , באר בעץ רוגל 15 , בריכות בעיר ובסביבתה , שתי אמות מים ומספר גדול של בורות , שנחצבו מתחת לרצפתו של כל בית כמעט . תפוקתו של מעיין הגיחון כיום 50 מ"ק לשעה בממוצע שנתי . בהנחה שזו היתה גם כמות המים שהפיק המעיין בימי קדם , היה ניתן להרוות במימיו של מעיין זה בלבד 32 , 000 נפש בימי בית ראשון , לפי חישוב של צריכה יומית של 40 ליטר מים לנפש ביום , שהיתה כמות גדולה בתנאי הימים ההם . ואם נחלק את תפוקת המעיין ל 120 , 000 תושבי ירושלים בימי בית שני , נקבל 10 ליטר מים לנפש ליום . בימי קדם די היה גם בכמות זו לקיומם של בני אדם בחבלים צחיחים למחצה . אם נוסיף לכמות המים שסיפק מעיין הגיחון את המים שנאגרו בבורות המים , את מימי הבאר שבעין רוגל וגם את מימי הבריכות , ששימשו לרחצה , לכביסה ולהשקיית בעלי החיים וכן לתעשייה , נקבל שעמדו אז לרשות תושבי ירושלים כמויות גדולות למדי של מים לצורכיהם המגוונים . מדוע אפוא משכו בימי בית שני אמת מי...  אל הספר