כינויי ההרים בארץ ישראל והפולחן האלילי בהם במאמרו 'עמים הר יקראו' הסיק בנימין מזר מן המקרא ומן המקורות החיצוניים , שראשיהם ושיאיהם של ההרים הנשגבים נחשבו מעונות קדושים של האלים הגדולים והנערצים , כגון : לבנון , שריוךחרמון , תבור , כרמל , חמן — הר אמנ 1 ס בארץ החיתים וצפון — ג'בל אלןךע בצפון הלבנון . המתחמים הפולחניים שלהם הוקמו בדרך כלל לרגלי הרים אלה ולעיתים במרחק רב מהם , כמו בעל צפון שמקדשו היה באוגרית ובעל גד — תחת הר החרמון ( יהושע יא יז . ( מזר זיהה את ההר של "עמים הר יקראו" ( דברים לג יט ) עם הר הכרמל של אליהו , שהמקום המקודש שלו היה בראש הכרמל , והמתחם הפולחני היה בתחתית ההר , ליד נחל קישון ( מלכים א , יח מ . ( אולם מזר איננו מרחיב במאמרו את הדיון בסוגיה מדוע האלילי הקדמונים את שיאי ההרים . בהקשר לכך מוקשות הקושיות הבאות : מי היו אלילי הכנענים והעמים השמיים של ארץ כנען ? מדוע קבעו העמים את מקדשיהם בעיקר בשיאי ההרים ? כיצד הושפעו בני ישראל מפולחניהם של הנוכרים ? ועל פי אילו הבחנות ונקודות מבט ומוצא קבעו הנוכרים את שמות ההרים בארץ כנען ? אלילי הכנענים והעמים השמיים בארץ קסוטו מצי...
אל הספר