מצוקת המזון

מצוקת המזון משהחמיר הניתוק הלכה וגברה תחושת המחסור במזון . בתחילת ינואר 1948 העריכו כי בירושלים היהודית יש מלאי קמח שיספיק לשבועיים עד שלושה וסוכר לחודש , כמויות מצומצמות של אורז ושימורי סרדינים ; מעט אבקת חלב ( חלב משומר או טרי לא היה ;( קטניות לשישה שבועות וגריסים לחודשיים ; אספקת הביצים צומצמה בשני שלישים . המזון הגיע לירושלים בשיירות מאובטחות , פרט לתקופה בת שישה שבועות ( מ 20 באפריל עד ראשית יוני ) שבהם היתה העיר נצורה ודבר לא הגיע אליה . המחסור במזון הביא לחלוקתו במנות . מנה יומית לנפש הכילה כ 700-500 קלוריות [ ממוצע למבוגר כרגיל 2000 ק לוריות . [ העיר עמדה על סף רעב : באין מזון , פירות וירקות יצאו הילדים לשדות וליקטו עלים ופירות של חלמית , הלא היא ה"חוביזה" — צמח בר המצוי בעונת החורף . הנשים פיתחו מערכת מורכבת של אילתורים ותפריטים . תיבלו את החלמית בשום יבש ובתבלינים לרוב , ואף "המציאו" קציצות של חלמית ולחם יבש טחון .  אל הספר