פרק ראשון מעלייה סלקטיבית לעלייה המונית " ארץ ישראל זקוקה היום לא למהגרים סתם אלא לחלוצים . ההבדל ביניהם פשוט : המהגר בא לקחת מן הארץ , החלוץ בא לתת לארץ . לפיכך , אנו תובעים זכות בכורה לעלייה החלוצית . בעלייה חלוצית כזאת אנו רואים תנאי מוקדם להגשמת הציונות" - הכריז בן גוריון בקונגרס הציוני בשנת ' . 1933 גישתו זו לנושא העלייה לא הייתה שונה מעמדתם המסורתית של רוב מנהיגי התנועה הציונית . עמדה זו גרסה עלייה סלקטיבית ואליטיסטית של חלוצים , שיוכלו לשמש בסיס איתן לבניית החברה החדשה הנשאפת . אולם זמן קצר לאחר מכן חלה תמורה בעמדתו של בן גוריון . תכניתו לעלייה גדולה ומהירה , עליית מיליונים , באה לביטוי מלא בדבריו בשנת : 1938 "זה יהיה משגה פטאלי ואסון היסטורי אם נוותר בשעה זו על עלייה גדולה , המונית . " זו הייתה מהפכה בחשיבתו של בן גוריון , והיא משקפת את תגובתו לאירועים שזיעזעו את העולם היהודי ואת היישוב בארץ ישראל , מעליית הנאצים לשלטון ובמהלך שנות השלושים , ונוכח המרד הערבי בארץ ישראל . ( 1939-1936 ) בדיונים שהתקיימו בהנהלת הסוכנות היהודית בדצמבר 1938 כבר הציג בן גוריון את העלייה ההמונית כחזות...
אל הספר