היפוכו של הרעיון בפרק טז , ח : "שייתי ה' לנגדי תמיד . " שיעור הכתוב הוא אפוא : בשעה שהם קמים על המשורר להרע לו , אין יראת אלוהים בלבותם . [ טו ] ואתה , אדני , אל רחום וחנון , ארך אפים ורב חסד ואמת . חזרה על פסוק ה בלשון זהה ללשון שמות לד , ו . עיין לעיל , בפירוש לפסוק ה . [ טז ] פנה אלי וחנני , תנה י ץזך י לעבדך י , ' והושיבה לבן ו * מתך . לאחר שמנה את מידות האל בפסוק ה , מבקש ממנו המשורר בפסוק ו רק את הקשבתו ואת האזנתו לתחנוניו . כאן , לאחר שהזכיר בשנית את מידות הרחמים של האל ( והפעם כלשונן בספר שמות לד , ו , ( מעצים המשורר את בקשתו מן האל ומייחל גם להתערבותו הפעילה כדי לחלצו מהמצוקה שהוא נתון בה " . חנני" - חן אותי , רחם עלי . המשורר מבקש שהאל יעניק לו מעוזו ( השווה כט , יא ; סח , לו , ( יחזקהו ויושיעהו . ? "לעבדך ... לבן אמתך " - השווה קטז , טז : "אנה , ה , ' כי אני עבדך , אני עבךך 5 ן ^ מתך " ( ראה גם קמג , יב . ( בהכריזו על עצמו " עבדך" מביע המשורר את כניעתו לאדנותו ולשלטונו של האל , אך בד בבד עם זאת מבליע כאן המשורר רמז בדבר מחויבות האל כלפיו , שהרי "בן האמה יליד בית הוא , שגדל ב...
אל הספר