כזה , ' ישראל גלילי גילה , כי תר אחרי 'חבורה ארץ ישראלית מושרשת , חבר'ה לעניין , שאם יקבלו על עצמם — אפשר לסמוך עליהם . ' לא מן הנמנע שמספר ילדינו הקטן הטה גם הוא את הכף — שהרי קשה לשמור סוד מילדים בגיל בית הספר ... ואנחנו , בלי לדעת כי מדובר בנו , ישבנו במשך שבת ארוכה והתלבטנו . אינני זוכרת אם היה זה בחורשת האורנים הקרובה , שם נהגנו להתכנס בקיץ , כאשר חדר האוכל הקטן לא הכיל את כל הבאים , או שעם ראשית ההתעוררות של התודעה הבטחונית , עשינו זאת בכל זאת בחדר האוכל , באסיפה 'סגורה . ' האמת צריכה להיאמר ; לא היה קל להחליט . לא חשבנו על הסיכון האישי . שיקול מעין זה לא היה רלוואנטי באותם הימים של הכרה במשימות הכבדות שעל הפרק . אבל , חששנו ' להיתקע' במושבה ולהתרחק מן ההתיישבות , שאז ככר היתה מוצעת לנו באדמות כבארה i חששנו מן ההגבלה שתטיל עלינו ה'הגנה' בקליטת חברים , ואולי גם מעצם ההתערבות של גורם זר בחיינו . אבל השיקול הלאומי ניצח . ייתכן שהיה בזה שמץ של הקלה כלכלית , אם נעבוד רובנו במקום קבוע , גם אם הדבר כרוך בסיכון . אני כותבת דברים אלה בזהירות , כי קשה לפרק ממרחק הערפל ההיסטורי את מכלול הלב...
אל הספר