קינה לאב לא אספוד להלל , הן לא סופדים לחייל בנפלו . רק על עצמי אקונן . מעתה מי יאיר לי את פניו כמו שידע ילדי להאיר פנים ? מי ישמח לקראתי , כפי שידע הוא לעשות ולצחוק מטוב לבו ? הוא ידע לצחוק והיה בצחוקו משום השבת הנפש . הוא ידע לחייך ולהעלות בחיובו גהה ללבב הכואב , ועד מה ידע להניח את ידו על כתפך ולגולל ממך , רק בהנחת ידו בלבד , את כל הכבד והמעיק עליך . הוי ! מי יסעד את אביו מעתה ? מי יסעד את האב המשכל את אהוביו ? מה צפוי עוד לאבא זה ?
אל הספר