ההבחנה המעניינת ביותר בתולדות תיאטרון 'המטאטא' באותה עת מונחת עתה ממש לנגד עינינו : ב 1948 חל מפנה משמעותי ביותר בעבודת התיאטרון — נסתיים המנדאט , הבריטים יצאו את הארץ , והוקמה מדינת ישראל . שני אירועים אלה סגרו ב'המטאטא' את תקופת התוכניות הסאטיריות ופתחו את תקופת המחזות . עד שנת , 1954 עת נסגר התיאטרון , הוצגה רק עוד תוכנית סאטירית אחת ( במארס ;( 1953 כל השאר — מחזות שלמים . זאת , משום שעם קום המדינה הרגישו שחקני 'המטאטא' כי בסיס הסאטירה נשמט מתחת לרגליהם . כל זמן שצלפו בבריטים , כל עוד לא היתה מדינה , ניחא ; אבל עכשיו שאין בריטים ויש מדינה צעירה כל כך , שעליה ללחום על מנת להשיג את עצמאותה , ורבים נפלו בקרב לשחרורה , האם יאה לתקוף אותה מעל בימת התיאטרון ? וכך כתב יעקב טימן בעניין זה , בחוברת על תולדות 'המטאטא : ' יהיה זה אולי מוזר , אך בתקופת המנדאט , למרות הצנזורה החמורה , היה מצבנו קל יותר , כי חיצי הסאטירה היו מופנים כלפי השלטון הזר , וכאן היו כל שכבות העם מאוחדות ברגש לאומי אחד ומקבלות באהדה ובהתלהבות את דברי 'השיקוצים הללו . ' הסאטירה כלפי פנים היתה תמיד כיחס אם לילד שלה' למרות ...
אל הספר