ישראל וסוריה החליטו לקבל את ההסבר של באנץ , ' ופתחו בשלב האחרון של השיחות . הסורים ניסו להגדיל את השטח המפורז ולהחילו על חלק מימת החולה , ואפילו על צמח וסביבותיה , אך נציגי ישראל עמדו על דעתם , ולאחר כמה ישיבות אושר הקו לשביעות רצונם . ב 20 ביולי נחתם ההסכם . מיד לאחר החתימה מסר שרת הודעה בכנסת על ההסכם . הוא הציג אותו על כל פגמיו , והסביר כי מתוך שיקולים הנובעים ממעמדה הכין לאומי של ישראל ומתוך שיקולי משמעת כלפי האו"ם , החליטה ישראל לחתום על ההסכם למרות מגרעותיו . הוא הוסיף , כי מתוך אותם שיקולים החליטו גם הסורים לקבל על עצמם דינה של פשרה ביךלאומית . התגובה הפרלמנטארית על ההסכם היתה חריפה . הדיון בו התקיים רק ב 2 באוגוסט , בעיצומה של ועידת לחאן . עיקר הדיון הוקדש לוועידה , אך נציגי סיעות האופוזיציה לא חסכו דברי ביקורת חריפים על ההסכם עם סוריה . נציג מפ"ם מנה את מגרעות ההסכם אחד לאחד , ויצא במיוחד נגד הסכמת הממשלה לפירוז עין גב ודרדרה . 'זהו המחיר הגדול ביותר ששלמנו בעד החוזה , ' טען , והאשים את הממשלה בהפרת הבטחה מפורשת שניתנה בוועדת החוץ והביטחון , שעין גב ודרדרה לא יפורזו . נציג ח...
אל הספר