לאשר את ההסכם , שנחתם בלא התייעצות נאותה עם הכנסת . בן גוריון השיב למבקריו ודחה את כל טענותיהם . הוא אמר ששלום , ואפילו לחצי שנה , עדיף ממלחמה , משום שיש צורך בייצוב המצב בארץ , כדי לאפשר עלייה והתבססות כלכלית . הוא תקף את ראשי האופוזיציה , כאמרו כי 'אם שפיכות דמים זה אידיאל הרי כאמת קרה אסון , משום שהמדיניות הישראלית הצליחה להגיע לאילת ולוואדי ערה כלי שפיכות דמים . ' בדבריו לא השיב ישירות על שאלת סיפוח הגדה , אך מתוך דבריו ניתן להבין , כי הוא נתן עדיפות להסכם שהרחיב את גבולותיה של ישראל ונתן לה תקופת רגיעה לביסוס כלכלי וחברתי — על פני השלמה עם המצב הקיים , שפירושו היה אי ביטחון צבאי , כלכלי ומדיני . בנקודת ביקורת אחת צדקו מבקרי הממשלה : בחתמה על ההסכם הסכימה ישראל למעשה לסיפוח הגדה לממלכת ירדן . הניסיון להכחיש עובדה זו כטענות פו רמאליסטיות לא שינו את העובדה , שכפועל סייעה ישראל בעקיפין לתהליך הסיפוח . השאלה היא , אם ויתור על ההסכם היה מונע סיפוח , והאם ההסכם שהושג היה שווה את המחיר ששולם עבורו . בראייה לאחור נראה כי הביקורת לא היתה מוצדקת , וכי דרך המלך של המדיניות הישראלית בגיבוש ההס...
אל הספר