למחרת החלו להגיע התגובות הערביות השליליות . נראה שברנאדוט מיהר להתפכח מן הנאיביות והאופטימיות שלו וכתב ביומנו ו 'אשר יגורתי בא , לדאבון לב ... הערבים לא מוכנים לבוא לרודוס . הייתי אפוא אנוס לצאת ... לקהיר הצורבת . ' בקהיר קיבל רשמית מן הנציגים הערביים את דרישתם האחת , 'לעשות את ארץ ישראל למדינה אחידה [ כלומר ערבית ] ולהבטיח הגנה למיעוט היהודי . ' אגב , אירוניה של ההיסטוריה היא , שבין מליצי היושר לרעיון 'המדינה האחידה' היה ראש ממשלת לבנון , שדיבר על המצב הפנימי בארצו , ואמר כי הוא ראוי 'לשמש מופת לארגונה העתיד של ארץ ישראל . אחרי דורות של שנאה וריב , הבינו המוסלמים והנוצרים שטובתם המשותפת חייבה אותם ליישב את ניגודיהם ולחיות יחדיו בשלום . כיום הזה — 1948 ] צ"צ ] כולם הם לבנונים בלבד . איש אינו מתעניין כמלוא הנימה לדעת אם חברי הממשלה , נציגיה הדיפלומאטיים של המדינה וכדומה , משתייכים למיעוט המוסלמי או לרוב הנוצרי . ' 'סוכנו של בווין' ב 6 ביולי , 1948 כנראה גם בהשפעת הלאו הערבי המוחלט , הגיעה לברנאדוט , באמצעות שר החוץ שרתוק , תגובה ישראלית ארוכה ומפורטת , שעיקרה : שלילת תוכניתו מכל וכל . ...
אל הספר