מתוך מה שיש בו , ראוי לבחון מה אין במכתב התחייבות זה , שהפך עם השנים יסוד להכנת החיים החברתיים דתיים בארץ ולהקמת ממשלות בישראל : סעיף ראשון לא אסר חילול שבת . סעיף שני לא הבטיח לאסור מכירת מזון בלתי כשר . סעיף שלישי לא מובהר דיו , אך נהוג למצוא בו הבטחה לאי הנהגת נישואין אזרחיים . על כן , מתוך מה שאין במכתב מתעוררת השאלה , כיצד הוא סיפק את אנשי אגודת ישראל . דומה שהתשובה נעוצה בעובדה , שלא היתה להם אופציה אחרת , ומה שקיבלו ייתכן שאף עלה על ציפיותיהם . שהרי ברור כי לאגודת ישראל לא היתה אופציה פוליטית אלטרנאטיבית . כותב מ' פרידמן : לאגודת ישראל לא היה למעשה . באותו זמן , כל מרחב תמרון פוליטי . לא היה בכוחה , ואף לא ברצונה . לצאת לעימות חזיתי עם הציונות בשאלת המדינה היהודית . המכתב האמור לא העלה ולא הוריד ; אופציית ' היציאה' מכנסת ישראל ( כפי שעשתה ב ( 1928 היתה חסומה בפניה " . קשה להניח שבן גוריון אכן האמין בלב ונפש בהגשמתם המלאה של עיקרי המכתב שחתם עליו . הוא גייס לעזרתו את הרב פישמן , שחתימתו היתה ערובה לקיום ההתחייבות מצד החוגים הדתיים , לאילו יצחק גדיננוים חתם כעדונד , שהחוגים האנטי...
אל הספר